איך ללמד תינוק להרדם בכוחות עצמו?

הנושא של איך ללמד תינוקות להרדם בכוחות עצמם
הוא נושא “חם” שעולה מלא פעמים בקבוצות הורות שונות,
וגם בקבוצה המהממת שאני מנהלת
(אמא עם כיסוי- הבית להריוניות ויולדות. אם את עוד לא שם מוזמנת להצטרף!)

אז אני לא יועצת שינה ולא מנחת הורים ולא כלום,
אבל לימדתי חמישה מילדיי להרדם בכוחות עצמם 
ואפילו עשינו את זה יחסית בנינוחות.
קחי את השנקל שלי בעניין:

רק הקדמה קטנה-
עד גיל חמישה חודשים לערך
לתינוקות אין יכולת להרדם באופן עצמאי.
כדי שיהיו מסוגלים להרדם לבד הם צריכים שהגוף שלהם
יפריש את הורמון המלטונין ברמות יציבות,
ולרוב זה לא קורה עד סביבות גיל חמישה חודשים.
אז נסי את הטיפים האלו מגיל חצי שנה והלאה.

אחרי שעשינו את ההקדמה הזו
אני רוצה לספר לך איך אני מרדימה את הילדים
כך ששעת ההשכבה תהיה נעימה גם לי ולא תוציא אותי מדעתי…

1. החלטת שאת רוצה ללמד את התינוק שלך להרדם לבד במיטה?
דעי שבהתחלה הוא צפוי לבכות כי את משנה לו את התנאים.
אם עד היום הוא היה רגיל להרדם בהנקה/על הידיים/בנדנוד בעגלה
פתאום את מבקשת ממנו להרדם בצורה אחרת,
ולכן בימים הראשונים יהיה בכי.

2. לכן העצה הכי בסיסית שלי היא להתחיל בתהליך הזה
רק כשאת ממש נחושה בעצמך שזה הדבר הכי נכון לתינוק שלך,
שבכך שאת מלמדת אותו להרדם בכוחות עצמו את מעניקה לו נכס לחיים,
אחרת הבכי שלו ישבור אותך מאוד מהר.
אני רוצה להבהיר רגע משהו לגבי בכי-
יש הבדל בין בכי של מצוקה לבין בכי של “אני לא מבין למה זה לא כמו קודם”.
אנחנו לגמרי לא מדברות פה על בכי של מצוקה!
וזה מוביל אותי לעצה השניה-

3. ללמד תינוק להרדם זה לבד זה תהליך והוא צריך להעשות בהדרגה!
ממש לא לשים אותו המיטה ולצאת, שיבכה לו…
ההפך- להניח במיטה (כמובן כשהוא עייף ואחרי טקס שינה
שיכול לכלול ארוחת ערב, מקלחת, סיפור קצר, שמע ישראל ולמיטה)
ולשבת לידו עד שהוא נרדם בהתחלה!
כן, יהיה בכי, אבל זה לא יהיה בכי של “נטשו אותי”
אלא בכי של “למה את לא מנדנדת אותי כמו תמיד?”.

4. אגב, גם בגיל חמישה חודשים תינוקות מבינים אותנו.
נכון, אולי לא ממש את המילים אבל בוודאי את האינטונציה.
אז תסבירי לתינוק שלך ברוך ובנעימות מה קורה,
שידע למה את לא מרימה אותו.
תסבירי לו כמה זה חשוב לו לדעת להרדם לבד.

5. אז עכשיו בואי נתאר קצת יותר לעומק:
אחרי טקס שינה משכיבים במיטה,
יושבים ליד התינוק ושמים עליו יד נעימה.
לא מדברים, לא משחקים, לא מרימים אותו.
כן יושבים לידו עד שירדם.
אפשר לעשות שששש נעים.
ברור שלחייך אליו ולשדר לו תחושה מרגיעה ואוהבת.
העיקר הוא שהוא ירגיש שאמא איתו, לא עוזבת אותו.
שגם אם התנאים השתנו עדיין אמא כאן בשבילו.
וקחי בחשבון שבימים הראשונים הוא יכול לבכות אפילו שעתיים עד שירדם.

6. זוכרת שאמרנו הדרגה?
אז מה שיקרה זה שלאט ובהדרגה הוא כבר לא יבכה ואת תוכלי לשבת לידו בלי לשים עליו יד.
ואחר כך לשבת רחוק יותר בחדר.
ואחר כך כבר לא לשבת בחדר בכלל.
אבל תזכרי שזה תהליך, ושההתחלה שלו היא הקושי העיקרי.

אז דווקא על ההתחלה הזאת אני רוצה להרחיב כי היא נקודת הקושי העיקרית,
שם רוב האימהות נשברות.
אני מצאתי שכדי שזה יהיה לי יותר קל
אני חייבת שהמקום שבו אני יושבת ליד המיטה שלו
יהיה סופר-נוח בשבילי, סופר-נעים וסופר-כיפי,
כי אחרת אני ממש משתגעת מלשבת 45 דקות של בכי
כשכל מה שאני עושה זה לחייך אליו וללטף אותו.

אז הדבר הראשון שעשה לי את המקום לנוח הוא
ששמתי שם כורסא ממש ממש נוחה, הכי נוחה שהיתה לי בבית.
היה לי שווה שהיא לא תהיה בסלון למשך הזמן שמלמדים את הילדים לישון
כדי שלא אשב על כיסא קשה ואז תוך 5 דקות כבר אאבד סבלנות.
לא כורסת הנקה כזאת שמתנדנדת- לי אישית זה עושה סחרחורת-
אלא ממש כורסא סלונית רכה ונעימה.

שתיים- ליד הכורסא העמדתי שולחנון קטן,
עליו תמיד היתה לי כוס קפה בזמן ההרדמה.
ככה יכולתי לשתות קפה בנחת תוך כדי וזה הרגיע אותי.

שלוש- דאגתי שהחדר עצמו יהיה מעוצב באופן נעים
כדי שיהיה לי נוח להיות בו ולא אצטרך לבהות בקיר לבן.
אני לא מדברת פה על משהו בהשקעה גדולה אם עדיין אין לכן כלום בחדר חוץ ממיטה –
אפשר לקנות סתם וילונות פשוטים בכל חנות עיצוב או תמונה יפה לשים על הקיר,
משהו חמוד שיעשה לכן טוב בעיניים ובלב.

ארבע ואחרון- אור נעים מהמסדרון,
לא בחדר עצמו כדי שלא יפריע להרדם מצד אחד אבל שלא ישאיר אתכם בעלטה מצד שני.
חושך מוחלט לא נעים לאף אחד, ובטח לא כשאת יושבת פרק זמן ממושך ליד מיטת התינוק –
זה גורם לך להרגיש בעונש ואז בטוח שתאבדי סבלנות.
אז תאירי קצת 😉

טיפים שלך להפוך את החדר לנעים *עבורך*? נשמח לקרוא!

לילות של שינה נעימה לכולנו,
יעל